יום שישי, 17 באוקטובר 2014

אור למדרש - פרשת השבוע שלי בראשית

בראשית- את מחזור פרשות השבוע השנתי, לא אפתח במדרש עמוק על סיפור הבריאה, אלא על המחזוריות עצמה בכך ששנה אחרי שנה, פוגשים את אותן פרשות. אותם סיפורים, אך כל פעם מוצאים בהן דבר חדש. הבחירה להעלות על הכתב ולשתף, במדרש שלי, במפגש הבראשיתי שלי עם הטקסט התנ"כי נמצא אצלי בפטירתו של אבי. בי"ח באלול התשע"ד, ב13/9/2014, נפרדנו מאבי. העיסוק בשבעה, העיסוק במשפחה, העיסוק בקשר ובזהות ובשאלה מי אני? ומי אנחנו? תפס נפח רחב ממחשבתי.
היו שהציעו וציינו את מצוות אמירת הקדיש במשך שנה לאחר הפטירה, אך ככל שחשבתי על דמותו של אבי, ועל הדברים הרבים שזכיתי לקבל ממנו הבנתי שלא אוכל להסתפק בשינון טקסט אחיד. אלא עלי להצמד למסורת הביקורתית ולהצמד ל"ראה וחדש" שהיתה כה חשובה ומושרשת בו.
אותה בחירה, אותו חופש ליצור, שמחייב את הפניות המחשבתית, את הזמן וכן מחייב כח רצון להחזיק בשתי הקצוות. בצד אחד טקסטים ומסורת יהודית ומהצד השני תפיסת עולם הומניסטית ביקורתית.
וביחס לפרשת בראשית, זהו מעשה הבריאה, אך באופן מוזר, אין פרשת השבוע עומדת כולה על ימי הבריאה, אלא כבר באותה פרשה משולב סיפור גן העדן וכן סיפורם של קין והבל.
קרי עוד בטרם הושלם מעשה הבריאה ותוך כדי התעצבות המין האנושי, אנו מוצאים את הרצח הראשון, רצח בין אחים. לומר ולהזהיר עד כמה מחוייבים אנו לדרוש יום יום, שעה שעה לשיפור עצמי ולהתרחק ממעשים אלו שמצויים בכל אחת ואחד מאיתנו.
ממש בסוף הפרשה "ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם. " קרי, מעשה הבריאה כולו שמתחיל ב"בראשית ברא  אלהים את השמים ואת הארץ"  מצטמצם לאכזבה אדירה מהאדם, פאר היצירה.


אין תגובות: